טפול פסיכולוגי בקשיי תקשורת

שמחה לבשר כי בשעה טובה התפרסם הקיץ המאמר שכתבתי בכתב העת לעיון ומחקר בחינוך: 'עיונים בחינוך'. המאמר מתאר מקרה שהיה בטיפולי במשך כמה שנים בנער שאובחן כאספרגר, מה שמתבטא בקשיים ביצירת תקשורת בין אישית ובהבנת מצבים חברתיים שונים.

אנו מכירים את חמשת החושים: ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. כאשר אחד מהחושים נפגע, למשל: הראיה או השמיעה, אנו מבינים כי ניתן לשפר אותם ע"י עזרים שונים כמו: משקפיים תואמות לשיפור הראיה או מכשיר שמיעה כאשר יש ירידה בשמיעה. הסביבה מתייחסת בסלחנות לסובלים מירידה בחושים אלו, במיוחד כאשר הקושי נראה, ונרתמת לסיוע ועזרה בשעת הצורך (למשל: לחצות את הכביש).

יש לנו חוש נוסף, פחות מוכר והוא ה'חוש החברתי'. חוש זה מסייע לנו ליצור קשרים חברתיים, להבין מסרים המופנים אלינו, לפרש כוונות של הזולת וכד'. אנו מצליחים בדרך כלל להבין לפי טון הדבור, הבעות הפנים ושפת הגוף מה מצפים מאיתנו ומה אחרים התכוונו לומר. לעיתים אנו מקבלים תגובה חיובית אך כוונת המוסר היא הפוכה (וכמלות השיר: "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת"), כמה מבלבל!

אם כן, יש ילדים ומבוגרים שחסרים את ה'חוש החברתי', או שהוא נמצא אצלם במינון נמוך, ומקשה עליהם להבין מצבים חברתיים ולהתנהג בהתאם למצופה.

במקרים כאלה פרט לטפול פסיכולוגי היכול לשפר מיומנויות חברתיות, החברה יכולה גם כן להתגייס ולעזור בכך שתתווך את המצב לילד, כלומר תסביר לו ותדריך אותו מה עליו לעשות.

במקרה המובא במאמר התהליך החל באבחון פסיכודידקטי, בו שורטט פרופיל קוגניטיבי ורגשי של הקליינט. בהמשך החל טפול פסיכולוגי שתוכנן צעד אחר צעד בפיתוח "החוש החברתי" תוך התייחסות למקום בו נמצא המטופל.

אני מציעה למי שנתקל בקשיים חברתיים, בהבנת מצבים בין אישיים, לגשת לייעוץ. יתכן ויוצא לכם להתחיל קודם באבחון פסיכודידקטי על מנת לאתר את מקור הקושי או לשלול קשיים אחרים. בהמשך ניתן יהיה לשקול טפול פסיכולוגי והדרכה בנושא.

קרא עוד:

טפול באספרגר - לקריאת המאמר

קשיים חברתיים

אמא, גם אני רוצה חברתים

שיפור חברתי במתבגרים

ילדים בספקטרום האוטיסטי

אבחון לקויי למידה: להשיג את הבלתי אפשרי

השתתפתי בשבוע שעבר ביום עיון שערך המרכז הפסיכומטרי לאבחון והערכה בכל הקשור להתאמות הניתנות בבחינה הפסיכומטרית לאחר אבחון פסיכודידקטי או אבחון לפסיכומטרי.

מעבר לעידכונים וחידושים שעלו בהרצאות השונות לגבי אבחון פסיכודידקטי או אבחון לפסיכומטרי, הציג דר' עופר קצ'רגין, ראש החוגים סוציולוגיה ואזרחות במכללת אורנים, מימצאים ומסקנות ממחקרו: התחזות ברשת – לקויות למידה ומרמה: מאפיינים, מקורות והשלכות (המאמר התפרסם במגמות ביוני 2016).

מדובר במחקר מעניין ויחודי מסוגו בארץ שנערך לגבי תופעת ה"מלינגרינג" או המתחזים באבחון. הנבדקים מגיעים לאבחון על מנת לקבל תווית של לקויי למידה כדי לזכות בהקלות בבחינות בפסיכומטרי ובמוסדות להשכלה גבוהה, ובכך להשיג תארים, מעמד ובהמשך גם פרנסה וכסף.

האשמה אינה בסטודנטים, כך נאמר, אלא בתרבות הקיימת סביב לקויי למידה. אבחנה של לקות למידה מזכה לא רק בהקלות בבחינות הבגרות או בבחינה הפסיכומטרית, אלא מאפשרת לסטודנט לקבל יחס מכבד, תומך ומכיל בסביבה האקדמית ממורים ומרצים. כל זאת, משום שלמדנו בשנים האחרונות להבין שלקות למידה היא לא עצלות, אלא קושי נוירולוגי משמעותי, וניתן לאפשר לסטודנט לממש את ידיעותיו בעזרת התאמות בבחינות. תפיסתו של הסטודנט את עצמו גם כן משתנה לאחר האבחון, והוא מתרץ את קשייו בסיבות נוירולוגיות הקשורות ללקות למידה, ולא חושב שעליו להשקיע יותר מאמץ או אולי לקבל עזרה לימודית או רגשית.

בעבודתי פגשתי בתלמידים וסטודנטים, שהציגו קשיים אמיתיים שהוגדרו כלקות למידה. כך למשל, אבחון פסיכודידקטי המאתר או מאשר קיום דיסגראפיה, שהיא לקות בכתיבה. סטודנט שנמצא ברצף הגבוה של לקות זו מתקשה לכתוב, כתב ידו לא קריא ומלווה בריבוי שגיאות כתיב. מחד גיסא, הסטודנט משקיע מאמץ בכתיבה, מאידך גיסא, התוצר לא ברור ונראה כקשקוש לקורא את הכתוב, כך שלא ניתן לאמוד את ידיעותיו של סטודנט זה על פי תשובותיו הכתובות. במקרה כזה ניתן להמליץ על בחינות בעל פה במקום בכתב ובמוסדות המאפשרים זאת ניתן להמליץ על  כתיבת התשובות במחשב במקום בכתב יד. סטודנטים אלו לרב מצלמים את הלוח בזמן השעור או מבקשים העתקים מהכתוב מחבריהם.

יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם התלמידים מגיעים לאבחון פסיכודידקטי כשהמניע שלהם הוא "זכיה" בהקלות בבחינות, אולם המימצאים שעולים באבחון הפסיכודידקטי אינם מצביעים על לקויי למידה (שבגינם ניתן להמליץ על הקלות) אלא על סיבות אחרות המסבירות את מצבו של הנבחן כמו: קשיים רגשיים, חברתיים, משפחתיים, חרדות, לחץ וכדומה. במקרים כאלה, ההמלצות היעילות הן טפול פסיכולוגי או קבלת כלים ודרכי פעולה בתהליך של יעוץ פסיכולוגי. כשמדובר בגילאים צעירים, חשובה גם הדרכת הורים או מתן יעוץ להורים. המציאות מראה כי המלצות כאלה אינן מיושמות במקרים רבים, כך גם המלצות לקבלת עזרה לימודית כמו הוראה מתקנת. מסתבר כי קל, נוח ואולי זול יותר לבקש את ההתאמות המומלצות באבחון ולחסוך השקעה לימודית.

באופן שונה לחלוטין, אנו עדים לאנשים עם מוגבלויות פיזיות, נכים בגופם, העושים מאמצים עילאיים על מנת להגיע להישגים בתחום הספורט; עיוורים, קטועי רגליים והנעזרים בכסאות גלגלים הצליחו להתחרות בתחום השיט, הטניס ועוד ולזכות במדליות במשחקים הפראלימפיים בריו. 

כיצד נוצר מצב שאנשים תקינים מחפשים דרך לקבלת פטור והקלות, ואנשים מוגבלים משיגים את הבלתי אפשרי???!!!

קישורים נוספים:

המאמר של דר' עופר קצ'רגין

 ליקויי למידה - מידע כללי 

ליקויי למידה - מילון מושגים

ליקוי למידה לא מילולי

אבחון פסיכודידקטי - מידע כללי

אבחון לפסיכומטרי

ילדים לא מקובלים

התוכנית "ילדים לא מקובלים" בערוץ 10(שודר ב – 5/15) הביאה למודעות כלל הצבור מקצת מסבלם של ילדים הנפגעים מבחינה חברתית, והציגה את הקושי למצוא את הדרך הנכונה לצאת מזה. הבחנתי שברב המקרים הילדים שסבלו מחרם, נידוי או הרחקה חברתית, היו שונים באופן מסויים מהאחרים: גופנית (גבוהים מדי, נמוכים מדי, שמנים מדי), בעלי סטטוס חריג (אינם ילידי הארץ, הוריהם מבוגרים או יש להם בן משפחה חריג) וכד'. 

המאפיינים החיצוניים הללו נקלטים במהירות על ידי ילדים ונוער. במודע או שלא במודע, הם משווים מאפיינים אלו לכלל החבורה הנורמטיבית, ובשל חריגותם מהכלל, יוצרים אצל חלקם תגובות שליליות של בוז, לעג ותוקפנות.

אני יכולה לומר מניסיוני, ועל כך לא דובר בתוכנית, שקבוצת "המציקים" כוללת בד"כ ילדים ונוער, שגם להם יש חולשות, לעיתים מאותם סוגים של הילדים הלא מקובלים. על ידי השפלת הזולת, הם חשים שכבודם העצמי חוזר אליהם. בדרך זו הם מחזירים לעצמם את השליטה בחייהם (אני יודע שברגע שאקרא לילד "שמן" הוא יעלב).
תגובתם של הילדים "הלא מקובלים" משדרת בדרך כלל פגיעה, השפלה וביטחון עצמי נמוך, מה שמהווה חיזוק חיובי להתנהגותם של מפעילי החרם וההשפלות ("צדקנו"!), ומעודד אותם לחזור על כך. 

באופן דומה, אני חשה כי בחברת המבוגרים מתרחשים אותם תהליכים שליליים, אם כי לרב בצורה יותר "מהוגנת". מה קורה למשל, כשבחבורת מבוגרים ישנם בעלי סטטוס חריג (כמו: רווק/ה בגיל מתקדם, זוג נשוי הרבה שנים ללא ילדים, אדם מובטל זמן רב וכד')? במקרים כאלה מתחילים אנשים לרכל, לשאול שאלות מציקות וכד'. הפגועים חשים בושה ותסכול, ומעדיפים להישאר ב – ד' אמותיהם, מאשר לצאת להילחם על כך. כך הם נענשים פעמיים; ההתמודדות עם הבעיה והקושי לקבל תמיכה מהחברה, וכפועל יוצא הם מסתגרים בבדידותם ואין להם עם מי לחלוק את כאבם האישי.

אז מה אפשר לעשות?

• הראו פניות ו"אוזן קשבת" לילדיכם, שירגיש שיכול לבוא ולשתף אתכם במצוקתו.

• הרבו בחיזוקים חיוביים בתחומי החוזק אצל הילד/ה.

• עודדו חברויות בסביבות שאינן פוגעות (כמו: חוג, תנועת נוער, שכנים, משפחה, ילדים בכתה שיכולים לתמוך)

• היפגשו עם המחנך/ת ליידוע, לשיתוף, לשמיעת חוות דעת וחשיבה משותפת על דרכים להתמודדות.

• רישמו את הילד/ה לחוג ספורט (ג'ודו, קארטה וכד') לחיזוק גופני וקבלת כלים להתגוננות.

• היעזרו בסיוע מקצועי של פסיכולוגי חינוכי. במקרים כאלה תוכלו לקבל המלצות תואמות למקרה האישי שלכם כיצד לנהוג ומה לעשות וליווי מקצועי לצוות החינוכי בביה"ס. על פי הנתונים הרלבנטיים תכוונו לצורך בטפול פסיכולוגי שילווה בדרך כלל ביעוץ או הדרכת הורים. במקרים מסויימים יתכן ויומלץ לכם לעבור אבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי על מנת לבדוק את המצב רגשי חברתי של ילדיכם, מה שיוכל לסייע בבניית תוכנית טפולית.

מקורות נוספים:

ילדים לא מקובלים - הסרט בערוץ 10

אמא אני רוצה חברים

שיפור חברתי במתבגרים

ליקוי למידה לא מילולי

 

לשחרר דעות קדומות

לאחרונה צפיתי בסרט "אמא לא משוגעת" החושף משפחה שחיה בקבוץ בצל מחלת הנפש של האם. אמירה רענן, האם, אובחנה בגיל 18 כהפרעת אישיות גבולית, יצאה מיוזמתה להסברה על מאפייני המחלה והשלכותיה.

למעשה, הוצבה בביתם מצלמה של הרב מרדכי ורדי, במאי ותסריטאי, גם הוא חבר אותו קבוץ דתי בגוש עציון.

הגעתי לצפות בסרט מתוך סקרנות וענין כאשה, כאם וכפסיכולוגית חינוכית ועוסקת גם בטפול פסיכולוגי, טפול זוגי ובטפול במשפחתי. ההפתעה הגיעה כבר בתחילת הסרט, כשהבנתי שמדובר בחשיפה של משפחה דתית המתגוררת בקבוץ. זה "ניפץ" לי את כל הסטיגמות, הדעות הקדומות; פרסום ברבים של כל דבר שלילי ובוודאי של מחלת נפש אינו נפוץ, ומניסיוני במשפחות דתיות על אחת כמה וכמה, יש נטיה לסגירות ולשמירה על סודות המשפחה.

התסריטאי, היווה גם הוא הפתעה עבורי כשהופיע חבוש כפה ועטור זקן, נושא את התואר רב. הרב מרדכי ורדי למד תואר שני תסריטאות באוניברסיטת תל אביב, כאשר הנושא והמקום אינם נחשבים "חממה לדתיים". הרב ורדי נרתם לבקשתה של אמירה לעזור ביצירת הסרט, אותו הציגה כפרויקט מציל חיים; כאשר כל הרופאים "הרימו ידיים" מלהושיע ולמצוא פתרון לרצונה של אמירה למות, עלה רעיון של אחד הרופאים שעבודה על הסרט תחזיק אותה בחיים כל עוד הוא לא הושלם.

מעבר להפתעה, אין ספק שחשיפה כזו תורמת להסברה ולהבנה של כל הצבור והחברים הקרובים לגבי מחלת נפש והשלכותיה, ומסייעת למתן את התגובות ולהתאים אותם לחולי הנפש, שאת כאבם למעשה אנו לא רואים. בסרט אוספת אמירה את חברי הקבוץ ומסבירה להם על מחלתה. כאשר צלילי נגינתה בפסנתר נשמעים ברחבי הקבוץ הדתי בשבת, הכעסים והריכולים מתחלפים בהבנה ובמציאת הקלה בעבירה, שהרי מדובר באיסור מדרבנ"ן (נקבע ע"י רבנים) ולא מדאורייתא (נקבע מהתורה).

התבוננתי במשפחתה של אמירה; הבעל ו – 4 ילדיהם – והבנתי שכל אחד מהם "משלם" את מחיר המחלה; בני המשפחה נאלצים למלא את עבודות הבית בעצמם, האם חסרה או נעדרת בארועי החיים, ומתקשה להכיל את חוויותיהם ורגשותיהם של ילדיה. הבת הבכורה מתלוננת על התפקיד ההורי, שנכפה עליה, ומביעה את רצונה ללמוד בפנימיה, בקשה שלא נענית ע"י אמירה. הילדים, במקרה זה, הם לא במרכז. ההתחשבות היא בצרכים וברצונות של החולה, וההתגייסות אינה זמנית אלא ארוכת טווח. לצד "המחיר" נחשף "הרווח" של יישום ערכים כמו: עזרה לזולת, התחשבות באחר, שנרקם בין בני המשפחה ובין חברי הקבוץ הקרובים, שהתנדבו כל אחד בתורו לארח את אמירה וילדיה בשעות אחה"צ או בארוחות שבת, על מנת שלא תשקע בדכאון או תהיה בסכנה.

אחד המאפיינים של הפרעת אישיות גבולית היא מרידה בחוקים ובסמכות. במקרה זה מתארת מצלמתו של הרב ורדי איך מנותבת נטיה זו למקום חיובי; אמירה פועלת לקבל פסיקות רבנים להקלות במצוות ובחובות של הדת לגבי חולי נפש, כפי שמקובל לגבי חולים במחלות גופניות.

עם כל החשיפה בסרט עדין מדובר בחשיפה מוגבלת; הדכאון מובע כאחד הסימפטומים הבולטים במחלה, אך מאפיינים נוספים הקיימים במחלת הנפש הזו הוגבלו לפרסום...

עטרה רוטפלד

• פסיכולוגית מומחית בתחום החינוכי מטעם משרד הבריאות בישראל.

• מדריכה בכירה בפסיכולוגיה חינוכית מטעם משרד הבריאות בישראל.

• מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטפול משפחתי.

• מרצה במוסדות להשכלה גבוהה; 

• בעלת תואר M.A- פסיכולוגיה ייעוצית.

• פסיכולוגיה משפטית - הבינתחומי - הפקולטה למשפט.

אבחון פסיכודידקטי או טפול פסיכולוגי

הורים רבים פונים אלי בבקשה לערוך לילדם או לילדתם אבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי. בדיקה כזו נפוצה היום מאד. רבים מתלמידי הכתה עוברים אבחון כזה, ולכן קל לשכנע את ילדכם או ילדתכם להגיע לתהליך שכזה. מה גם שבסופו הוא יוכל לזכות בהקלות בבחינות. כלומר, מבחינת הילד/ה התהליך לרב כדאי ויש "שכר בצידו" – ההקלות.

אולם ישנם מקרים בהם יש צורך בטפול פסיכולוגי, טפול זוגי או טפול משפחתי, ולא באבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי, ולעיתים הקליינטים הם ההורים ולא הילדים. ולמה כוונתי?

תהליך האבחון הפסיכודידקטי והאבחון הפסיכולוגי מתחיל קודם כל בשיחה עם ההורים. השיחה נועדה להיכרות הדדית שלי את ההורים והילד, על פי פרטים שהם מוסרים, ושל ההורים אותי. כבר בשיחה כזו עולים ההורים; האם הם יושבים קפואים על מקומם, מתוחים או מתנועעים, איזה מקום ישיבה הם בוחרים ובאיזה מרחק מההורה השני. אני שמה לב לדרך הדבור; מי הדובר? מי מתחיל ראשון? מה טון הדבור וכדומה. מה הדינמיקה בין ההורים; מהי מידת ההסכמה או השוני בדעות בינהם.

ישנם  מקרים בהם עולים מאפיינים מאד ברורים ובולטים, שצרך להיות עיוור כדי לא לראות אותם. למשל, על כל שאלה פשוטה ואינפורמטיבית, כמו: איך עבר ההריון או הלידה עם הילד/ה המועמד לאבחון, עולים וויכוחים קשים ומרים בין ההורים, כאשר כל אחד מהם עומד על דעתו בתקיפות שגרסתו אמיתית. ישנם הורים, שמתעלמים מנוכחותי ואפילו מרימים קולם וזורקים משפטים מעליבים ופוגעים להורה השני.

ברב המקרים כאשר אני מאמתת את המתרחש בחדר הקליניקה שלי ומבררת האם התנהגויות כאלה גם קורות במציאות. אם אכן כך הדבר, ולרב הורים מודים בכל, אני משקפת את מחשבותי ותחושותי שהאוירה המלחמתית והביקורתית בבית משפיעה על תפקודו של הילד/ה בכלל ועל הישגיו הלימודיים בכלל. חישבו מה קורה לילד/ה החוזר לביתו, סביבתו הבטוחה, ולא מוצא מקום שלו ורגוע ללמוד בו ולנוח בו. לחילופין, הוא מאזין וצופה בויכוחים קולניים אינסופיים של הוריו. איך זה היה משפיע המצב הוא כזה, והיסטוריית החיים של הילד/ה מחזקים זאת, הפתרון אינו אבחון פסיכודידקטי אלא צורך להיכנס לתהליך של טפול זוגי להורים ן/או טפול פסיכולוגי לילד/ה שיקבל כלים להתמודד עם הלחץ והמצוקה הקיימים בבית.

קישורים נוספים:

אבחון פסיכודידקטי 

טפול פסיכולוגי

אבחון פסיכולוגי

אבחון לבי"ס יסודי

אבחון לחטיבה

אבחון לתיכון

אבחון להשלמת בגרויות

אבחון לפסיכומטרי

טפול משפחתי

הורים גרושים

אני פוגשת ילדים ונוער וגם בוגרים, שהוריהם התגרשו . יש מקרים בהם ההורים, למרות היותם גרושים, ולעיתים חיים כבר במערכות יחסים אחרות, מסוגלים לבוא ולהיפגש יחד כצוות הורים עבור ילדם ולשוחח על מנת לקדם את התפתחותו, ואין זה משנה אם מדובר בתהליך לאבחון פסיכודידקטי או טפול פסיכולוגי. במקרים אחרים ההורים מתקשים להיפגש יחד ולתקשר בינהם, גם אם מדובר בעתיד ילדיהם המשותף. 

מניסיוני המקצועי כפסיכולוגית חינוכית לאורך השנים, אני יכולה לזהות כי ילדים, נוער ובוגרים, שהוריהם השכילו לקיים מערכת יחסים הורית בונה ובריאה עבור ילדיהם, הם בריאים יותר בנפשם ומצליחים יותר במהלך חייהם המקצועיים והמשפחתיים. למעשה, ההורים הצליחו להעביר את המסר "אומנם אנחנו לא מסתדרים כזוג, אבל אתה הילד/ה שלנו, ובשבילך נעשה את הכל כדי שיהיה לך טוב ושתצליח". כמובן, שהורים גרושים, שממשיכים במריבות שלהם ובמיוחד בהסתה אחד כלפי השני בקשר שלהם עם ילדם, משפיעים לרעה על התפתחותו הנפשית והרגשית, מה שעלול לפגוע בתפקודו הלימודי, החברתי ובהמשך הזוגי.

הורים! חשוב לכן, לעשות הפרדה בין רגשות וחוויות שיש לך כלפי בן/בת הזוג, לבין הצורך להתנהל בצורה מושכלת ובונה כשמדובר בענייני הילדים. בסופו של דבר, לטווח הארוך ההתאפקות שווה, ותרויחו גדילה בריאה של ילדכם המשותף.

קישורים נוספים:

משפחה מאושרת 

בדיקת הזוגיות שלי 

מתגרשים ורוצים לספר לילדים? טיפים לניהול שיחה בנושא

ילדים בתהליך גירושים- התמודדות עם משבר