28.7.16

למצוא את הכוחות שיש בנו...




למצוא את הכוחות שבנו ולהתפעל מהם! כך הרגשתי כשקראתי את כתבתו של יריב פלג "גיבורים" (ישראל היום, שישישבת 8.7.16). בכתבה מסופר על קשר אהבה בין אירנה בת ה – 29, המטפלת ודואגת לאחיה עמר בן 25 הסובל מתסמונת דאון, לאחר שאמם נפטרה בגיל צעיר מסרטן. יחד עם זוגות אחים כמותם, הם ערכו טראק בהרי ההימלאיה, על כל הקשיים שכרוכים בזה, והצליחו. 

למרות שהיו רגעי פחד וחרדה ומכשולים פיזיים ורגשיים להתמודד עמם בדרך, עמר זוכר יותר את ההצלחה ופחות את הפחד "היה לי קשה לטפס, נפלתי, הרגל התנפחה וכאבה, ואפילו חבשו לי אותה, אבל היה לי גם כיף גדול. זה טוב לעשות משהו קשה ולהצליח בו"!

זוג האחים לא נפרד גם בחיי היום יום. יחד עם העיסוקים השונים, אירנה רואה עצמה אחראית לאחיה עמר, ומבלה  עמו בבית ומחוצה לו. למרות הקושי, הדאגה והטפול, אירנה פיתחה קשר טוב עם אחיה עמר, ורואה אותו כמתנה וכחבר. 

אחת הסיבות שהשפיעו על הקשר הטוב, כפי שמסופר, היא הדרך בה התייחסה אמם ז"ל לעמר. אירנה מספרת כי אמם התייחסה לאחיה כילד רגיל, מה שהקרין גם על סביבתו...

בעבודתי, אני פוגשת הורים שדאגתם לילד שלהם  גרמה להם לוותר ולסלוח לו. במיוחד כשמדובר בילד עם קשיים כמו ליקויי למידה, קשיי קשב ורכוז, קשיים חברתיים, קשיים רגשיים או לפעמים מחלה. ההורים עוזרים לילד על ידי כך שהם עושים עבורו את התפקידים והמטלות שבאחריותו. הם חושבים שבכך הם מקלים על הילד וכל זאת, מתוך רגשות של רחמים, הזדהות יתר והשתתפות בגורל...
אילו מסרים מקבל או מבין ילד כזה שעושים עבורו את המטלות, שעוזרים לו יתר על המידה, שמוותרים לו להתמודד עם הקושי???

הילד מבין שהוא חלש, לא מסוגל ולא יכול, שהוא זקוק לעזרה, והוא מפסיק להתאמץ ולנסות מוותר מהר מאד ולא מתמודד עם הקשיים.

כך שלמעשה, התוצאה שמקבלים היא הפוכה למה שרצינו או התכוונו. הילד הופך לפסיבי, תלותי, לא מאמין בעצמו והערכתו העצמית יורדת.

מימצאים כאלה עולים גם בבדיקת החלק הרגשי והחברתי של אבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי או אבחון ליקויי למידה.

לעומת זאת, הורים שמאתגרים את הילדים שלהם ודורשים מהם (כמובן בהתאם לגילם וליכולתם) משיגים תוצאה טובה:

  •   הילד מפנים את המסר "אני יכול"!

  • הוא מצליח לפתח עצמאות ומתחזק.

  •   הילד רוכש הרגלי עבודה

  • מבין את הקשר בין השקעת מאמץ להשגת מטרה

  • ממלא תפקידיו בבית ובתהליך הלמידה בהתאם לגילו וליכולתו.


בואו נלמד מהאחים הגבורים: אירנה ועמר, וננסה גם אנחנו להעביר לילדנו ולקרובנו מסרים חיוביים של עוצמה ויכולת הכוללים גם הרבה חום ואהבה.


קרא עוד:

19.7.16

לאן שעיניך מובילות אותך לשם תגיע




כבר כתבתי בעבר על דחיה חברתית של ילדים ונוער ורצונם של עולים מארצות שונות להתערות בחברה הישראלית, ולטשטש עד כמה שאפשר את סממני תרבותם המקורית, על מנת להקל על קבלתם לחברה החדשה, אליה הגיעו.

באופן מפתיע ושונה, עולה מקרה אחר של הבטם ברהנו, בחורה ממוצא אתיופי, שהגיעה לדרגת קצינה (סג"מ) בזכות המוטיבציה ורצונה העז ועל אף הקשיים והמכשולים שעברה בדרך (ע"פ כתבתה של מיכל יעקוב יצחק מה – 1.7.16,"קצינה בכל מחיר", שישישבת, ישראל היום). נוכל ללמוד מניסיונה על דרכים להתמודדות עם השוני והקושי.

וכך מספרת הקצינה:

"מעולם לא צחקו עלי, לא ירדו עלי ולא הקניטו אותי. מעולם לא הרגשתי נחותה בגלל צבע העור. מיד כשהגעתי למרכז קליטה כבר מצאתי חברות ישראליות. אני חושבת שהכל תלוי בנו.

הדרך להצלחה פרושה בפני כל אדם, בלי קשר למוצאו, והשאלה היא רק מה הוא בוחר לעשות בהזדמנויות שנקרות בדרכו.

שום דבר לא מגיע מוכן, אבל אם משקיעים – קוצרים את הפרות. זה המוטו שמלווה אותי בחיים. אין לא יכול, יש לא רוצה. וכשרוצים משהו, משיגים אותו.

רציתי להיות כמו כולם, לא יכולתי לסבול את זה שאני לא מבינה את השפה, אז הכנתי לעצמי לוח זמנים מסודר, קבעתי שבכל יום אני לומדת עשר מילים חדשות בעברית וחמש מלים חדשות באנגלית. הייתי צופה הרבה בחדשות, ומהתרגום מעתיקה מילים שאני לא מבינה, ואז הולכת ושואלת את הסטודנט שחנך אותי מה הפרוש..".

למעשה, הבטם אומרת לנו שהתגובות שאנו מקבלים מהחברה הם פועל יוצא של מה שאנחנו משדרים. אם אנו מציגים בטחון בעצמי ביכולות שלי, למרות אי ידיעת השפה והתרבות, ויוצרים תקשורת ידידותית עם הסובבים אותנו אפילו בתנועות ידיים או צ'סטות ומחייכים - נוכל להשתלב בחברה.

מדבריה של הקצינה עולה שצריך להשקיע מאמצים על מנת להצליח, ולא להיסתמך על המזל. רוחה לא נפלה והיא לא ויתרה גם כשחלתה או נכשלה בבחינות.

למעשה, הבטם הכינה לעצמה תוכנית עבודה הבנויה מצעדים קטנים והדרגתיים עד להשגת המטרה; בתחילת הדרך למדה מלים בעברית בהתמדה, ובהמשך בצבא למדה וניגשה שוב לבחינות על מנת שתוכל להשיג היעד, שכה רצתה בו.

לסכום, 

  • עלינו לסמוך על עצמנו ויכולתנו. 
  • חשוב להשקיע מאמץ ולאורך זמן. 
  • לצורך השגת המטרה כדאי לבנות תוכנית מתאימה הבנויה משלבים קטנים וקצרים, וליישם אותה בעקביות. כאשר הצלחנו להשיג שלב אחד, נוכל להתקדם לשלב הבא. 


היגד ידוע אומר: לאן שעיניך מובילות אותך לשם תגיע. הסתכל קדימה, למטרה אליה אתה רוצה להגיע, ותיצור לך את הדרך, כשלאורכה פזורות תחנות, אליהן תגיע בצעדים, שלבים קטנים מתוכננים ובהשקעת מאמץ.

יש אנשים שיכולים להגיע לפסגת שאיפותיהם באופן עצמאי, כמו הבטם, ויש כאלה שזקוקים לייעוץ פסיכולוגי, תמיכה או הדרכה. לעיתים יש צורך לבצע אבחון פסיכולוגי או אבחון פסיכודידקטי היכול למפות את החוזקות לצד החולשות ולסייע בבניית תוכנית עבודה להתקדמות. 

מקורות נוספים: