אבחון פסיכודידקטי לבית ספר יסודי

 

אבחון פסיכודידקטי לתלמידים הלומדים בבית ספר יסודי חשוב היום יותר מתמיד:

אבחון פסיכודידקטי ממפה חוזקות של התלמיד לצד חולשות. בכך, אבחון פסיכודידקטי יכול לאתר בשלבים מוקדמים של תהליך הלמידה את הסיבות לקשיים שנוצרו בתחום הלימודי, רגשי וחברתי.

אבחון פסיכודידקטי חושף לצד מנת המשכל לקויות למידה, קשב ורכוז, תפקודי זכרון, קשיים רגשיים ועוד.

מימצאי אבחון פסיכודידקטי יסייעו בבניית תוכנית למידה מותאמת לתלמיד שתעזור לקדמו ולשפר את הישגיו הלימודיים ותפקודו הרגשי והחברתי.

אבחון פסיכודידקטי קביל בועדה בין מקצועית, הקובעת זכאות לשעות שילוב בבית ספר בסיוע של מורה להוראה מתקנת, וטפולים פרא רפואיים כמו תרפיה באומנות, שיפור מיומנויות חברתיות ועוד.

אבחון פסיכודידקטי קביל בועדה לאיפיון וזכאות (ועדת השמה) לצורך קבלת זכאות ללמודים בחינוך מיוחד כמו: כתה קטנה ללקויות למידה, בית ספר ללקויות למידה או לקשיים חברתיים וכד'.

אבחון פסיכודידקטי לתלמידים בבית ספר יסודי יכול להיות אחד מהגורמים המסייעים להישתתפות בתוכנית מל"ל (מלקות ללמידה) בחטיבה, המאתרת תלמידים הזקוקים לסיוע על רקע לקויות למידה וקשב ורכוז. כאשר מוצג דו"ח אבחון פסיכודידקטי ברישום לחטיבה, ומציג את קשייו של התלמיד, נחסך זמן באיתור ומיפוי הצרכים הנדרשים, וגורם לעירנות הצוות החינוכי בדאגה למתן הסיוע הנדרש.

אבחון פסיכודידקטי יכול לסייע גם באיתור תלמידים מחוננים או בעלי אינטליגנציה גבוהה, הזקוקים להעשרה לימודית.

אבחון פסיכודידקטי יכול לסייע כמסמך המספק נתונים הכרחיים כאשר נדרשות הערכות נוספות כמו: הערכה פסיכיאטרית, התערבות של פקידת סעד או שרותי הרווחה.

למעשה, דו"ח אבחון פסיכודידקטי מהווה מסמך קביל למול משרד החינוך והרשות המקומית ומשמש אישור קביל לקבלת העזרה הנדרשת.

לסיום, אשתף במקרה של ילד בכתה ג' בבית ספר יסודי שהגיע אלי מושפל ומתוסכל בשל קשיים חברתיים, שהיקשו עליו להישאר בכיתתו. ההורים שקלו לעבור לחינוך בייתי ופנו אלי לאבחון פסיכודידקטי כדי שיסייע להם ולבית ספר להחליט באיזה מסלול לבחור עבורו. אבחון פסיכודידקטי הראה בצורה חד משמעית שמדובר בילד עם לקות לא מילולית, שמאופיינת בקושי בהבנה חברתית והסבירה את קשייו של התלמיד בתחום. אבל עכשיו במקום לכעוס על הילד או על הצוות החינוכי, אפשר היה להחליט בצורה טובה יותר מה העזרה הנדרשת ובאילו דרכים להתנהל עמו.

מידע נוסף:

אבחון פסיכודידקטי

לקויות למידה

ליקוי למידה לא מילולי

מסגרות של חינוך מיוחד

הורים בד"כ מגלים התנגדות למסגרות חינוך מיוחד לילדיהם בגיל הגן, בי"ס יסודי וחטיבה. מדובר במסגרות עם מספר תלמידים מצומצם, בהם התלמידים המקבלים עזרה רבה בלמודים מאנשי מקצוע מיומנים בהוראה מתקנת. בד"כ במסגרות אלה ניתנים גם טפולים פרא רפואיים כמו: ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת תרפיה בתחום הרגשי ועוד. על מנת להיכנס למסגרות אלו צריך לעבור ועדת השמה, שתאשר את המעבר למסגרת המיוחדת. נציין כי חובה להגיע לועדה לאחר אבחון פסיכודידקטי או לפחות אבחון פסיכולוגי, שיתאר את מצבו האינטלקטואלי, הרגשי והלימודי של הילד ויפרט חוזקות וחולשות.

ישנם שני סוגים של מסגרות לחינוך מיוחד ובתוך כל סוג המיגוון גדול:

1

כיתות קטנות לחינוך מיוחד כאשר המאפיין המשותף לילדים אלה הוא בד"כ לקויי למידה וקשיי קשב ורכוז, קשיים שפתיים או קשיים רגשיים וחברתיים. כיתות אלה ממוקמות בתוך ביה"ס הרגיל בישוב (בי"ס יסודי, חטיבה או תיכון). היתרון הוא שהילד לא מנותק מהחברה ויכול בהפסקה לשחק עם ילדים "רגילים", ללא קשיים. כמו – כן הילד משולב לפי מצבו והתקדמותו בכתה הרגילה בשעורים, בהם הוא אינו זקוק לעזרה.

2 

      מסגרות של בתי ספר לחינוך מיוחד. במקרה זה כל ביה"ס מכיל תלמידים מתקשים המקבלים עזרה לימודית מאסיבית וטפולים פרא רפואיים מצוות מיומן ומקצועי. כל מוסד חינוכי כזה ייחודי באיפיוניו: החל מבי"ס לליקויי למידה, בעיות התנהגות וכלה בבי"ס לילדים על הרצף האוטיסטי. הילדים בד"כ מגיעים בהסעה לבתי ספר אלה, שלרב מרוחקים ממקום ישובם והם מנותקים מהחברה במקום מגוריהם ומילדים תקינים בני גילם.

נציין כי הורים לילדים הלומדים בחינוך מיוחד זכאים להטבות במס הכנסה בהגשת האישורים המתאימים.

למה הורים מתנגדים כ"כ למסגרות אלו? 

משום שמדובר במסלול למודים שונה ולא רגיל, מזה שחבריהם של הילדים לומדים. שאיפתו של כל הורה שילדו ילך בתלם במסלול הרגיל "כמו כולם". התוית של חינוך מיוחד היא גם מעין הוכחה רשמית להורים שילדם לא בסדר, שונה, חריג ולכך מתלווים רגשות שליליים כמו: כאב, צער, רגשות אשמה ובושה.

אבל למסגרות החינוך המיוחד יש גם יתרונות. מניסיוני רב השנים, נוכחתי לדעת שככל שמאתרים מוקדם יותר את קשייו של הילד, ונותנים להם מענה, כך גדל הסיכוי לחזקו ולהשיבו למסגרת הרגילה, לעיתים עם המשך תמיכה. לדעתי, מסגרות חינוך מיוחד בגיל גן או בי"ס יסודי כמו: גן טפולי, גן משולב או כיתות קטנות לליקויי למידה בבית ספר יסודי – יכולים לתרום להתקדמותו של הילד. במצב זה הילדים מקבלים עזרה אינטנסיבית, והסיכוי להעלותם ל'דרך המלך' גדל.

בעבודתי רבת השנים ניתקלתי לא אחת במקרים יוצאי דופן של ילדים שהפתיעו ובעזרת המוטיבציה שלהם הוכיחו את יכולתם והגיעו להישגים מצויינים. אני אישית איתרתי בתצפית שגרתית בכתה לחינוך מיוחד בבית ספר יסודי תלמידה, שלא נראתה לי שייכת למסגרת המיוחדת. היא השתתפה באופן חריג במליאה בכתה, והיתה פעילה מאד בהשלמת המטלות הלימודיות. כשפניתי לאחר התצפית לצוות החינוכי לברר את הענין, נאמר לי כי הילדה הגיעה לבית הספר היסודי במצב קשה, והיום אחרי כמה שנים, אכן מצבה השתפר והיא מועמדת לחזור לחינוך הרגיל. לשמחתי, זכיתי לאבחן את אותה ילדה, והמלצתי עליה בחום לחזור למסגרת הרגילה. ההורים שמרו איתי על קשר, וספרו כי היא מצליחה בלמודים וגם עברה את בחינות הבגרות.

ידוע לי גם על מקרים של ילדים שהיתקשו בכל התחומים בבית הספר היסודי. הם הועברו ללמוד בבי"ס לחינוך מיוחד, ולאחר כמה שנים של קבלת תמיכה וחיזוק ביטחונם, עברו ללמוד בתיכון רגיל, השלימו חומר חסר וניגשו לבחינות הבגרות כמו כולם.

לדעתי, הנתונים שיכולים לנבא הצלחה במסגרת החינוך המיוחד, ולתת תקוה לחזור למסגרת הרגילה - הם שילוב של מוטיבציה גבוהה, התמדה והשקעה בלמודים, אינטליגנציה תקינה וגבוהה, תמיכה משפחתית, רמת קושי בינונית או נמוכה וסיוע מקצועי מתאים.

לא כל המקרים מסתיימים בהצלחה; ישנם ילדים שלא מתקדמים במסגרת החינוך המיוחד או שהתקדמותם איטית, והם צוברים פערים לעומת בני גילם.

חשוב לזכור כי היום ילדים משולבים במסגרת החינוך המיוחד בהסכמת ההורים. וזו זכותם של ההורים לבקש דיון מחודש ולהחזיר את ילדם לחינוך הרגיל, גם אם המסגרת לא מתאימה לו.

אבחון פסיכודידקטי או טפול פסיכולוגי

הורים רבים פונים אלי בבקשה לערוך לילדם או לילדתם אבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי. בדיקה כזו נפוצה היום מאד. רבים מתלמידי הכתה עוברים אבחון כזה, ולכן קל לשכנע את ילדכם או ילדתכם להגיע לתהליך שכזה. מה גם שבסופו הוא יוכל לזכות בהקלות בבחינות. כלומר, מבחינת הילד/ה התהליך לרב כדאי ויש "שכר בצידו" – ההקלות.

אולם ישנם מקרים בהם יש צורך בטפול פסיכולוגי, טפול זוגי או טפול משפחתי, ולא באבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי, ולעיתים הקליינטים הם ההורים ולא הילדים. ולמה כוונתי?

תהליך האבחון הפסיכודידקטי והאבחון הפסיכולוגי מתחיל קודם כל בשיחה עם ההורים. השיחה נועדה להיכרות הדדית שלי את ההורים והילד, על פי פרטים שהם מוסרים, ושל ההורים אותי. כבר בשיחה כזו עולים ההורים; האם הם יושבים קפואים על מקומם, מתוחים או מתנועעים, איזה מקום ישיבה הם בוחרים ובאיזה מרחק מההורה השני. אני שמה לב לדרך הדבור; מי הדובר? מי מתחיל ראשון? מה טון הדבור וכדומה. מה הדינמיקה בין ההורים; מהי מידת ההסכמה או השוני בדעות בינהם.

ישנם  מקרים בהם עולים מאפיינים מאד ברורים ובולטים, שצרך להיות עיוור כדי לא לראות אותם. למשל, על כל שאלה פשוטה ואינפורמטיבית, כמו: איך עבר ההריון או הלידה עם הילד/ה המועמד לאבחון, עולים וויכוחים קשים ומרים בין ההורים, כאשר כל אחד מהם עומד על דעתו בתקיפות שגרסתו אמיתית. ישנם הורים, שמתעלמים מנוכחותי ואפילו מרימים קולם וזורקים משפטים מעליבים ופוגעים להורה השני.

ברב המקרים כאשר אני מאמתת את המתרחש בחדר הקליניקה שלי ומבררת האם התנהגויות כאלה גם קורות במציאות. אם אכן כך הדבר, ולרב הורים מודים בכל, אני משקפת את מחשבותי ותחושותי שהאוירה המלחמתית והביקורתית בבית משפיעה על תפקודו של הילד/ה בכלל ועל הישגיו הלימודיים בכלל. חישבו מה קורה לילד/ה החוזר לביתו, סביבתו הבטוחה, ולא מוצא מקום שלו ורגוע ללמוד בו ולנוח בו. לחילופין, הוא מאזין וצופה בויכוחים קולניים אינסופיים של הוריו. איך זה היה משפיע המצב הוא כזה, והיסטוריית החיים של הילד/ה מחזקים זאת, הפתרון אינו אבחון פסיכודידקטי אלא צורך להיכנס לתהליך של טפול זוגי להורים ן/או טפול פסיכולוגי לילד/ה שיקבל כלים להתמודד עם הלחץ והמצוקה הקיימים בבית.

קישורים נוספים:

אבחון פסיכודידקטי 

טפול פסיכולוגי

אבחון פסיכולוגי

אבחון לבי"ס יסודי

אבחון לחטיבה

אבחון לתיכון

אבחון להשלמת בגרויות

אבחון לפסיכומטרי

טפול משפחתי