מסגרות של חינוך מיוחד

הורים בד"כ מגלים התנגדות למסגרות חינוך מיוחד לילדיהם בגיל הגן, בי"ס יסודי וחטיבה. מדובר במסגרות עם מספר תלמידים מצומצם, בהם התלמידים המקבלים עזרה רבה בלמודים מאנשי מקצוע מיומנים בהוראה מתקנת. בד"כ במסגרות אלה ניתנים גם טפולים פרא רפואיים כמו: ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת תרפיה בתחום הרגשי ועוד. על מנת להיכנס למסגרות אלו צריך לעבור ועדת השמה, שתאשר את המעבר למסגרת המיוחדת. נציין כי חובה להגיע לועדה לאחר אבחון פסיכודידקטי או לפחות אבחון פסיכולוגי, שיתאר את מצבו האינטלקטואלי, הרגשי והלימודי של הילד ויפרט חוזקות וחולשות.

ישנם שני סוגים של מסגרות לחינוך מיוחד ובתוך כל סוג המיגוון גדול:

1

כיתות קטנות לחינוך מיוחד כאשר המאפיין המשותף לילדים אלה הוא בד"כ לקויי למידה וקשיי קשב ורכוז, קשיים שפתיים או קשיים רגשיים וחברתיים. כיתות אלה ממוקמות בתוך ביה"ס הרגיל בישוב (בי"ס יסודי, חטיבה או תיכון). היתרון הוא שהילד לא מנותק מהחברה ויכול בהפסקה לשחק עם ילדים "רגילים", ללא קשיים. כמו – כן הילד משולב לפי מצבו והתקדמותו בכתה הרגילה בשעורים, בהם הוא אינו זקוק לעזרה.

2 

      מסגרות של בתי ספר לחינוך מיוחד. במקרה זה כל ביה"ס מכיל תלמידים מתקשים המקבלים עזרה לימודית מאסיבית וטפולים פרא רפואיים מצוות מיומן ומקצועי. כל מוסד חינוכי כזה ייחודי באיפיוניו: החל מבי"ס לליקויי למידה, בעיות התנהגות וכלה בבי"ס לילדים על הרצף האוטיסטי. הילדים בד"כ מגיעים בהסעה לבתי ספר אלה, שלרב מרוחקים ממקום ישובם והם מנותקים מהחברה במקום מגוריהם ומילדים תקינים בני גילם.

נציין כי הורים לילדים הלומדים בחינוך מיוחד זכאים להטבות במס הכנסה בהגשת האישורים המתאימים.

למה הורים מתנגדים כ"כ למסגרות אלו? 

משום שמדובר במסלול למודים שונה ולא רגיל, מזה שחבריהם של הילדים לומדים. שאיפתו של כל הורה שילדו ילך בתלם במסלול הרגיל "כמו כולם". התוית של חינוך מיוחד היא גם מעין הוכחה רשמית להורים שילדם לא בסדר, שונה, חריג ולכך מתלווים רגשות שליליים כמו: כאב, צער, רגשות אשמה ובושה.

אבל למסגרות החינוך המיוחד יש גם יתרונות. מניסיוני רב השנים, נוכחתי לדעת שככל שמאתרים מוקדם יותר את קשייו של הילד, ונותנים להם מענה, כך גדל הסיכוי לחזקו ולהשיבו למסגרת הרגילה, לעיתים עם המשך תמיכה. לדעתי, מסגרות חינוך מיוחד בגיל גן או בי"ס יסודי כמו: גן טפולי, גן משולב או כיתות קטנות לליקויי למידה בבית ספר יסודי – יכולים לתרום להתקדמותו של הילד. במצב זה הילדים מקבלים עזרה אינטנסיבית, והסיכוי להעלותם ל'דרך המלך' גדל.

בעבודתי רבת השנים ניתקלתי לא אחת במקרים יוצאי דופן של ילדים שהפתיעו ובעזרת המוטיבציה שלהם הוכיחו את יכולתם והגיעו להישגים מצויינים. אני אישית איתרתי בתצפית שגרתית בכתה לחינוך מיוחד בבית ספר יסודי תלמידה, שלא נראתה לי שייכת למסגרת המיוחדת. היא השתתפה באופן חריג במליאה בכתה, והיתה פעילה מאד בהשלמת המטלות הלימודיות. כשפניתי לאחר התצפית לצוות החינוכי לברר את הענין, נאמר לי כי הילדה הגיעה לבית הספר היסודי במצב קשה, והיום אחרי כמה שנים, אכן מצבה השתפר והיא מועמדת לחזור לחינוך הרגיל. לשמחתי, זכיתי לאבחן את אותה ילדה, והמלצתי עליה בחום לחזור למסגרת הרגילה. ההורים שמרו איתי על קשר, וספרו כי היא מצליחה בלמודים וגם עברה את בחינות הבגרות.

ידוע לי גם על מקרים של ילדים שהיתקשו בכל התחומים בבית הספר היסודי. הם הועברו ללמוד בבי"ס לחינוך מיוחד, ולאחר כמה שנים של קבלת תמיכה וחיזוק ביטחונם, עברו ללמוד בתיכון רגיל, השלימו חומר חסר וניגשו לבחינות הבגרות כמו כולם.

לדעתי, הנתונים שיכולים לנבא הצלחה במסגרת החינוך המיוחד, ולתת תקוה לחזור למסגרת הרגילה - הם שילוב של מוטיבציה גבוהה, התמדה והשקעה בלמודים, אינטליגנציה תקינה וגבוהה, תמיכה משפחתית, רמת קושי בינונית או נמוכה וסיוע מקצועי מתאים.

לא כל המקרים מסתיימים בהצלחה; ישנם ילדים שלא מתקדמים במסגרת החינוך המיוחד או שהתקדמותם איטית, והם צוברים פערים לעומת בני גילם.

חשוב לזכור כי היום ילדים משולבים במסגרת החינוך המיוחד בהסכמת ההורים. וזו זכותם של ההורים לבקש דיון מחודש ולהחזיר את ילדם לחינוך הרגיל, גם אם המסגרת לא מתאימה לו.