השמה במסגרות חינוך מיוחד

בימים אלו מתקיימים הערכות ודיונים לגבי תלמידים המתקשים במיוחד בתחום הלימודי, החברתי והרגשי. התלמידים כבר הספיקו להסתגל לכיתות ולתהליך הלמידה, המורים כבר צברו התרשמות מסויימת על התלמידים, וההורים מעריכים בצורה זו או אחרת את מצבם של ילדיהם כתלמידים. לעיתים מוצע לתלמידים מתקשים סיוע במסגרות של חינוך מיוחד.

מגמת משרד החינוך היא לתת מענה לתלמידים מתקשים במסגרת הרגילה ע"ל ידי  שעות שילוב (הוראה מתקנת, טפול רגשי, טפול פרא רפואי). עם זאת, קיימים מקרים שהסיוע הניתן לתלמיד במסגרת הרגילה אינו מספיק, ואז המוסד, שבו לומד הילד מעריך שטובתו של הילד דורשת את העברתו למסגרת מיוחדת. המקרה נדון בועדת השמה, בה יושב צוות מקצועי בכיר רב תחומי, שתפקידו לשקול על סמך דוחות חינוך ואבחון פסיכולוגי, אבחון פסיכודידקטי, אבחון התפתחותי וכד' שעבר הילד, מהי המסגרת החינוכית המיוחדת שתקדם אותו בדרכים יעילות יותר: כתה מיוחדת בית ספר רגיל (גן טיפולי, כתה מקדמת, כתה לליקויי למידה) או בית ספר לחינוך מיוחד.

אני מביאה מידע לגבי שלבי התהליך הנעשה בהשמה למסגרות מיוחדות אלו:

1.      אבחון פסיכולוגי / אבחון פסיכודידקטי :

השלב הראשוני היא ביצוע אבחון פסיכודידקטי או לכל הפחות אבחון פסיכולוגי על ידי פסיכולוג חינוכי מומחה הרשום בפנקס הפסיכולוגים במשרד הבריאות, שיתן מידע לגבי תפקודו הקוגניטיבי והרגשי של הילד, יתן הסברים לקשייו והמלצות להתמודדות. ההורים זכאים לקבל בכתב את דו"ח אבחון פסיכולוגי או  אבחון פסיכודידקטי.

2.      ועדת השילוב היישובית – במקרה בו הומלץ על השמה במסגרת חינוך מיוחד (כתה קטנה או בית ספר לחינוך מיוחד) תתקיים ועדת שילוב ישובית, שתפקידה וסמכותה לאשר הפניית תלמידים לוועדות השמה, מתוך מגמה למנוע הפניית תלמידים שניתן לשלבם בכתה רגילה ולבדוק שאכן מוצו כל האפשרויות הזמינות לטפול בתלמיד במסגרת, בה הוא לומד.

תלמיד בעל צרכים מיוחדים המשולב במסגרת לימודיו במוסד לחינוך רגיל זכאי לתוספת של הוראה ולימוד וכן לשרותים מיוחדים (לפי תיקון 7 לחוק חינוך מיוחד 2002). הזכאות של התלמיד המשולב תיקבע על ידי ועדת שילוב הכוללת: מנהל מוסד חינוך רגיל – יו"ר, מחנך הכתה של התלמיד, עובד הוראה מתחום החינוך המיוחד, פסיכולוג חינוכי או יועץ חינוכי, בעל מקצוע נוסף שקבע המנהל אם נדרש לפי הענין.

3.      ועדת השמה לחינוך מיוחד

ועדת ההשמה היא הגוף הרשאי להחליט על פי חוק אם הילד זקוק לחינוך מיוחד, ואם כן, לאיזו מסגרת.

הועדה כוללת שבעה חברים: מנהל מחלקת החינוך של הרשות המקומית – יו"ר הוועדה, המפקח על החינוך המיוחד, המפקח על החינוך הרגיל, פסיכולוג חינוכי מומחה, שהוא נציג השרות הפסיכולוגי חינוכי של הרשות המקומית, רופא מומחה ברפואת ילדים מתוך רשימה ששר הבריאות קובע, עובד סוציאלי נציג מחלקת הרווחה של הרשות המקומית, נציג של ועד ההורים הארצי לחינוך מיוחד, מתוך רשימה שיקבע ועד ההורים.

החוק מתיר את התכנסות הועדה גם אם מספר חבריה לא עולה על שלושה.

החוק מחייב את ועדת ההשמה לעיין בדו"ח בית הספר אודות התלמיד, כולל חוות דעת של מנהל המוסד שבו לומד התלמיד ובדו"ח על התלמיד (אבחון פסיכולוגי או אבחון פסיכודידקטי), שכתב פסיכולוג חינוכי מומחה רשום בפנקס הפסיכולוגים.

4.     ועדת ערר

ההורים יכולים לערער על החלטת ועדת ההשמה, כלומר להתנגד להשמת ילדם במסגרת חינוך מיוחד. הערעור יוגש בכתב תוך 21 יום מעת קבלתה של החלטת ועדת ההשמה המקומית.

ועדת ערר הינה ועדה מחוזית של משרד החינוך, בעוד שועדת ההשמה הינה ועדה של הרשות המקומית. בועדת ערר יושבים על פי חוק שבעה חברים: מנהל מחוז של משרד החינוך שהוא יו"ר הועדה, המפקח על החינוך המיוחד, פסיכולוג חינוכי מחוזי של משרד החינוך, רופא מומחה, עובד סוציאלי, נציג של ועד ההורים הארצי לחינוך מיוחד, נציג ארגון צבורי מתוך רשימות שהגישו הארגונים הציבוריים לשר החינוך. החוק מחייב כי הדיון יתקיים בנוכחותם של לפחות שלושה מחברי ועדת ערר.

החוק העניק לועדת הערר את הסמכויות הבאות:

א.      לקבל את הערר ולשנות את החלטת ועדת ההשמה.

ב.      להחזיר את הענין לועדת השמה לדיון נוסף, עם הוראות או בלעדיהן.

ג.       לדחות את הערר.

החלטת ועדת הערר תתקבל ברב דעות.

תקיפת החלטת ועדת הערר אפשרית רק על ידי פניה לבג"ץ.

5.    ועדת שיבוץ

לאחר סיומו של הליך ההשמה והערר, מתכנס צוות שיבוץ הכולל שלושה חברים: מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית – יו"ר, המפקח על החינוך המיוחד ומנהל השרות הפסיכולוגי חינוכי ברשות המקומית. סמכותה של ועדה זו היא לשבץ תלמידים למסגרות החינוך המיוחד על פי החלטת ועדת ההשמה/ערר.

6.      זכויות תלמידים השוהים בחינוך המיוחד

א. החוק מחייב את צוות בית הספר לבנות תוכנית לימודים אישית לכל תלמיד השוהה בחינוך המיוחד, בשיתוף ההורים. על התוכנית לכלול הגדרה של רמת  תפקודו של הילד בעת הכנתה, מטרות ויעדים לימודיים, פרקי הזמן להשגתם, האמצעים הדרושים לשם כך ואמות מידה לבדיקת ההישגים. בסיום שנת הלמודים יקבלו הורי התלמיד הערכה בכתב על מידת התקדמותו של ילדם בתחומים שונים, בהתייחס לתוכנית הלימודים האישית, שנקבעה לו.

ב. מנהל בית הספר לחינוך מיוחד חייב להביא אחת לשלוש שנים את עניינו של כל ילד/ה הלומדים אצלו לדיון בפני ועדת ההשמה. חשוב מאד לעדכן את נתוני דו"ח אבחון פסיכולוגי או פסיכודידקטי ולהשוותם לדו"חות האבחונים הקודמים.

ג. הורים המעוניינים להעביר את ילדם מהחינוך המיוחד לחינוך הרגיל, רשאים לזמן כינוס של ועדת השמה אחת לשנה. ההורים יכולים להביא דו"ח אבחון פסיכולוגי או אבחון פסיכודידקטי מעודכן, המעיד על מצבו הנוכחי של ילדם.

מטרת מסגרת החינוך המיוחד היא לקדם ולפתח את כישוריו ויכולתו של הילד בעל הצרכים המיוחדים לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי להקנות לו ידע מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה. יש הטוענים כי מסגרות אלו מבודדות את הילד/ה מהמסגרת החברתית הקרובה, וגורמת לתחושה של שונות לעומת ילדים בני אותו הגיל.

מקורות נוספים:

חוק החינוך המיוחד התשמ"ח 1988

אבחון פסיכולוגי, אבחון פסיכודידקטי - מידע כללי