פסיכולוגי חינוכי בבית הספר

... קולות רמים עלו מחדר המנהלת, שם התקיימה ישיבה בין צוותית של הסגל החינוכי. מחנכת כתה א' התלוננה בכעס רב כי בכיתתה המאוכלסת לומדת תלמידה, שאינה מתאימה לחינוך הרגיל. היא הרחיבה בדבריה ותארה את חוסר תפקודה של הילדה, שמתקשה להבין הנחיות פשוטות ונראית לה עם פיגור שכלי.

היה רמז בדבריה ל'פשלה' של הצוות האחראי למיון התלמידים במעבר מהגן לבית הספר, ולכך שהילדה לא עברה אבחון פסיכודידקטי או לפחות אבחון פסיכולוגי לפני היכנסה לבית הספר. המחנכת בקשה להעביר את המסר כי היא לא יכולה לעזור לילדה עם  צרכים מיוחדים להתקדם, ובכך ניסתה לעצור ביקורת עתידית במקרה והילדה לא תרכוש את הקריאה, שהיא המשימה העיקרית בשנה ראשונה.

המידע של הצוות החינוכי על הילדים חשוב כי הוא מסייע לנווט את העזרה המתאימה לכל אחד על פי צרכיו. המידע המועט בתיק האישי על התלמידה לא סייע, ואני נכנסתי כפסיכולוגית חינוכית לתצפת על הילדה בכתה בזמן השעור, על מנת לאסוף נתונים ולנסות להבין את המתרחש.

המחנכת הסבה את תשומת לבי כבר בכניסתי לכתה, לתלמידה המדוברת, שעמדה ליד שולחנה בספסל הראשון.  היא הסבירה את חוסר תפקודה של התלמידה כבר במעמד התחלתי זה, שלא תאם את המשימה אותה מילאו שאר התלמידים.

הסתכלתי בתלמידה החמודה, וראיתי שהיא מרכיבה משקפיים, עם מסגרת רחבה. היא התהלכה כמו מגששת באפלה, כשכפות ידיה על הקיר. בברור שעשיתי עם אמה, ובהסכמתה דברתי גם עם רופאת העיניים שלה. התברר שהילדה מטופלת בטיפות עיניים, שמטשטשות את הראיה, והטפול אמור להימשך במשך תקופה. בעיות הראיה והטפול בהם נתן הסבר להתנהגותה ולהתנהלותה של התלמידה. כמובן הערכתה הראשונית של המחנכת שמדובר בפיגור נשללה, וניתנה התייחסות רלבנטית תואמת לצרכיה. לא נכנס כאן לפרטים רפואיים, אבל מה שהמקרה הזה מלמד הוא כי אסור לשפוט אף אחד. חשוב לבדוק, חשוב לברר ולדבר...

לקיחת האנמנזה היא שיחה מקדימה עם ההורים לפני עריכת אבחון פסיכודידקטי לקבלת מידע התפתחותי, לימודי, חברתי ומשפחתי על התלמיד/ה מלידה ועד היום. בשיחה זו אני שואלת בין השאר על תפקודי הראיה, השמיעה, השינה והאכילה.

אין טעם לערוך אבחון פסיכודידקטי כשהתלמיד הולך לישון לאחר חצות וקם בקושי ליום הלמודים שלאחריו, ומתקשה לתפקד בלמודים. אין טעם לערוך אבחון פסיכודידקטי כשהתלמיד אוכל פעם ראשונה כשהוא חוזר מבית ספר, ומתלונן על חוסר רכוז. למה הדבר דומה? למכונית שנוסעת בלי דלק.

אין טעם לערוך אבחון פסיכודידקטי כשיש נוזלים באוזניים או ירידה בשמיעה והילד לא רכש את השפה הדבורה. יתכן שהוא לא שומע טוב ולכן לא למד. יתכן מאד שגם לאחר שנטפל בחלק הרפואי, נראה צורך לערוך אבחון פסיכודידקטי, אבל חשוב לקחת בחשבון את כל הנתונים האחרים.
קרא עוד:
סוגי אבחונים
לקויות למידה

ליקויי למידה - הגדרה