התוכנית "ילדים לא מקובלים" בערוץ 10(שודר ב – 5/15) הביאה
למודעות כלל הצבור מקצת מסבלם של ילדים הנפגעים מבחינה חברתית, והציגה את הקושי
למצוא את הדרך הנכונה לצאת מזה. הבחנתי שברב המקרים הילדים שסבלו מחרם, נידוי או
הרחקה חברתית, היו שונים באופן מסויים מהאחרים: גופנית (גבוהים מדי, נמוכים מדי,
שמנים מדי), בעלי סטטוס חריג (אינם ילידי הארץ, הוריהם מבוגרים או יש להם בן משפחה
חריג) וכד'.
המאפיינים החיצוניים הללו נקלטים במהירות על ידי ילדים ונוער. במודע
או שלא במודע, הם משווים מאפיינים אלו לכלל החבורה הנורמטיבית, ובשל חריגותם
מהכלל, יוצרים אצל חלקם תגובות שליליות של בוז, לעג ותוקפנות.
אני יכולה לומר מניסיוני, ועל כך לא דובר בתוכנית, שקבוצת "המציקים"
כוללת בד"כ ילדים ונוער, שגם להם יש חולשות, לעיתים מאותם סוגים של הילדים
הלא מקובלים. על ידי השפלת הזולת, הם חשים שכבודם העצמי חוזר אליהם. בדרך זו הם
מחזירים לעצמם את השליטה בחייהם (אני יודע שברגע שאקרא לילד "שמן" הוא
יעלב).
תגובתם של הילדים "הלא מקובלים" משדרת בדרך כלל פגיעה, השפלה וביטחון עצמי נמוך, מה שמהווה חיזוק חיובי להתנהגותם של מפעילי החרם וההשפלות ("צדקנו"!), ומעודד אותם לחזור על כך.
תגובתם של הילדים "הלא מקובלים" משדרת בדרך כלל פגיעה, השפלה וביטחון עצמי נמוך, מה שמהווה חיזוק חיובי להתנהגותם של מפעילי החרם וההשפלות ("צדקנו"!), ומעודד אותם לחזור על כך.
באופן דומה, אני חשה כי בחברת המבוגרים מתרחשים אותם תהליכים שליליים,
אם כי לרב בצורה יותר "מהוגנת". מה קורה למשל, כשבחבורת מבוגרים ישנם
בעלי סטטוס חריג (כמו: רווק/ה בגיל מתקדם, זוג נשוי הרבה שנים ללא ילדים, אדם מובטל
זמן רב וכד')? במקרים כאלה מתחילים אנשים לרכל, לשאול שאלות מציקות וכד'. הפגועים
חשים בושה ותסכול, ומעדיפים להישאר ב – ד' אמותיהם, מאשר לצאת להילחם על כך. כך הם
נענשים פעמיים; ההתמודדות עם הבעיה והקושי לקבל תמיכה מהחברה, וכפועל יוצא הם
מסתגרים בבדידותם ואין להם עם מי לחלוק את כאבם האישי.
אז מה אפשר לעשות?
- הראו פניות ו"אוזן קשבת" לילדיכם, שירגיש שיכול לבוא ולשתף אתכם במצוקתו.
- הרבו בחיזוקים חיוביים בתחומי החוזק אצל הילד/ה.
- עודדו חברויות בסביבות שאינן פוגעות (כמו: חוג, תנועת נוער, שכנים, משפחה, ילדים בכתה שיכולים לתמוך)
- היפגשו עם המחנך/ת ליידוע, לשיתוף, לשמיעת חוות דעת וחשיבה משותפת על דרכים להתמודדות.
- רישמו את הילד/ה לחוג ספורט (ג'ודו, קארטה וכד') לחיזוק גופני וקבלת כלים להתגוננות.
- היעזרו בסיוע מקצועי של פסיכולוגי חינוכי. במקרים כאלה תוכלו לקבל המלצות תואמות למקרה האישי שלכם כיצד לנהוג ומה לעשות וליווי מקצועי לצוות החינוכי בביה"ס. על פי הנתונים הרלבנטיים תכוונו לצורך בטפול פסיכולוגי שילווה בדרך כלל ביעוץ או הדרכת הורים. במקרים מסויימים יתכן ויומלץ לכם לעבור אבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי על מנת לבדוק את המצב רגשי חברתי של ילדיכם, מה שיוכל לסייע בבניית תוכנית טפולית.
מקורות נוספים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה