אני פוגשת ילדים ונוער וגם בוגרים, שהוריהם התגרשו . יש מקרים בהם ההורים, למרות היותם גרושים, ולעיתים חיים כבר במערכות יחסים אחרות, מסוגלים לבוא ולהיפגש יחד כצוות הורים עבור ילדם ולשוחח על מנת לקדם את התפתחותו, ואין זה משנה אם מדובר בתהליך לאבחון פסיכודידקטי או טפול פסיכולוגי. במקרים אחרים ההורים מתקשים להיפגש יחד ולתקשר בינהם, גם אם מדובר בעתיד ילדיהם המשותף.
מניסיוני המקצועי כפסיכולוגית חינוכית לאורך השנים, אני יכולה לזהות כי ילדים, נוער ובוגרים, שהוריהם השכילו לקיים מערכת יחסים הורית בונה ובריאה עבור ילדיהם, הם בריאים יותר בנפשם ומצליחים יותר במהלך חייהם המקצועיים והמשפחתיים. למעשה, ההורים הצליחו להעביר את המסר "אומנם אנחנו לא מסתדרים כזוג, אבל אתה הילד/ה שלנו, ובשבילך נעשה את הכל כדי שיהיה לך טוב ושתצליח". כמובן, שהורים גרושים, שממשיכים במריבות שלהם ובמיוחד בהסתה אחד כלפי השני בקשר שלהם עם ילדם, משפיעים לרעה על התפתחותו הנפשית והרגשית, מה שעלול לפגוע בתפקודו הלימודי, החברתי ובהמשך הזוגי.
הורים! חשוב לכן, לעשות הפרדה בין רגשות וחוויות שיש לך כלפי בן/בת הזוג, לבין הצורך להתנהל בצורה מושכלת ובונה כשמדובר בענייני הילדים. בסופו של דבר, לטווח הארוך ההתאפקות שווה, ותרויחו גדילה בריאה של ילדכם המשותף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה