4.12.17

שילוב החריג במשפחה ובחברה


מוסא ברלין יצא לאחרונה במופע עם בני משפחתו, בו הוא לא רק מביא מנגינתו ולהיטיו, אלא גם מציג את בני משפחתו המתלווים אליו בנגינה ושירה, ויחד מספרים את הספור המשפחתי המיוחד שלהם.

שניים מילדיו: נוגה ואלחנן הם ילדים מאומצים עם תסמונת דאון.

במופע מובא התהליך שעברה המשפחה, ובמיוחד אם המשפחה, עד לקליטתם של הילדים ואימוצם.
למעשה, פנתה לאם עובדת סוציאלית, ושאלה אם תסכים לאמץ תינוקת עם תסמונת דאון, שננטשה בבית החולים. האם סירבה להצעה, אולם הבטיחה לעזור לחפש משפחה מתאימה בישוב בו התגוררה. 
בעודה עוברת בין המשפחות, שנראו לה מתאימות, ומנסה לשכנע אותן בחסד המעשה, אך ללא הצלחה, החליטה כי היא, בעלה ובני משפחתה – יקחו על עצמם את הפרויקט. 


ראה זה פלא, התינוקת שאובחנה על ידי הרופאים כחירשת ואילמת, החלה להגיב לאותות האור והעולם, כתגובה לאהבה והטפול המסור בה על ידי המשפחה המאמצת. התינוקת התפתחה יפה והחלה לשמוע...מסתבר כי היא אטמה עצמה לרעשים הצורמים והאורות הבלתי נגמרים בבית החולים ולהעדר מגע פיזי אנושי...


חשבתי כי רעיון השילוב במופע וחשיפת ספור המשפחה לאחרים על מנת לעורר 'תאבון' למעשי חסד מעין אלו, הינו מרגש ויפה מעין כמותו. המקרה הפרטי הזה הינו ראי למאמצים הנעשים במערכת החינוך, הצבא ותנועות הנוער לשלב ילדים ממסגרות של החינוך המיוחד בעולם החברתי מסביבנו ולחנך לערכים של עזרה לזולת.




בהמשך, אימצה המשפחה גם את אלחנן, שננטש באותו בית חולים ובאותו חדר, בו שכבה נוגה קודם לכן.
בהיותם משפחה מוסיקלית שרה ומזמרת, משלב המופע באופן ספונטני את הילדים עם תסמונת דאון יחד עם קטעי נגינה ושירה עם מוסא ברלין וילדיו המנגנים.




מסתבר שכמו בכל דבר וענין במדינתנו הדעות חלוקות. כשיצאתי מהאולם שמעתי קולות בקורת על ניצול הילדים עם תסמונת דאון, שאינם מבינים עד הסוף, את משמעות הצגתם כלפי אחרים, והוצגו בחלק מהזמן בצורה לא ראויה.


נראה לי שלא כך היתה כוונת המשורר....


קישורים נוספים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה