12.11.17

אין דבר העומד בפני הרצון



התרגשתי לקרוא כתבה מעניינת בעתון ישראל היום (שישישבת 10.11.17 "אמיצה" מאת מיכל יעקב יצחקי) על בחורה בשם ילנה בלואוס בת 21, שלמרות קשייה הפיזיים בפרט (מרותקת לכסא גלגלים בשל שיתוק מוחין) וקשי החיים (יתומה מאב ועלתה לארץ מרוסיה) בכלל, היא לא מוותרת, פועלת במרץ להתמודד עם קשייה ומוצאת זמן ואנרגיה לסייע גם לאחרים.

וכך היא אומרת: "אני מאלה שנהנים, שמבשלים, שמארגנים טיולים ולרגע לא עוצרים. שמשתדלים להסתכל על הצד החיובי של הדברים. בקצור אני מאלה שעם המגבלה בוחרים בחיים".

הכתבה מאירה ומזכירה לנו כי אנו עדין חיים על פי סטיגמות ודעות קדומות. היפה והעשיר זוכה לתשומת לבנו, להערצתנו ולרצון לחבור איתו.

לעומת זאת, מי שנראה שונה מאיתנו; חולה, נכה או מוגבל באיזה שהוא אופן הופך ל"שקוף", לא חשוב ויתקשה לזכות בחברתנו. בכך אנו מכבידים עוד יותר על ה"אוכלוסיה המיוחדת", שצריכה להתמודד לא רק עם הקשיים האובייקטיביים של מגבלתם, אלא גם עם הקושי לקבלם בחברה ובעולם העבודה.

לפני יותר מחודש הצלחנו לחוש את מחאתם של ה"אוכלוסיה המיוחדת" על תנאיהם הירודים - הקצבה הנמוכה מאד, עמה הם אמורים להתנהל. הנכים עצרו את התנועה בכמה מקומות בארץ, פקקי התנועה הקרינו למרחקים והתחבורה הציבורית לא התנהלה כסדרה. למה זה צריך לקרות? האם המחאה עזרה? נראה כי צריכים לקרות עוד כמה שיפורים על מנת לגרום לרווחה טובה יותר באוכלוסיות אלו.

מה סוד הצלחתה של ילנה? היא נעזרת הרבה בהומור ותמיכה של משפחה וחברים. וכן, עוד דבר "והוא הזכות לחלום ולא לפחד להגשים".

ילנה הציעה בכתבה לעודד אנשים נכים לצאת לעבוד. זהו רעיון מצויין! אבל דרושה לכך הכנה מקצועית טובה של "האוכלוסיה המיוחדת" ופתיחות של בעלי עסקים ומנהלי תעשיות לקבל אנשים כאלו לעבודה.

אין ספק שעל מנת להעריך את יכולתו של האדם ללמוד או לעבוד חשוב להיעזר באבחון פסיכולוגי, הבודק את מנת המשכל, ובכך מעריך את יכולותיו של האדם. אבחון פסיכולוגי בודק גם את המצב הרגשי חברתי ומעריך את מיומנויות התקשורת ויכולת עמידתו של האדם בחברה.


אבחון פסיכודידקטי, נותן בנוסף מידע מקיף יותר גם על מצבו הלימודי של הפרט במיומנויות היסוד, ומאתר לקויות למידה, מה שיכול להעריך את יכולתו של הפרט ללמוד בקורסים, בתוכניות למוד ובמוסדות להשכלה גבוהה.

אכן יש עוד דרך ארוכה לשינוי ולשיפור חייהם של "האוכלוסיה המיוחדת". אבל בראש וראשונה זה תלוי בשינוי תפיסתנו לגבי אותה אוכלוסיה. עלינו להתייחס אליהם כמו לכל אחד, ואפילו ברגישות ובחמלה יתרה...

קרא עוד:


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה