6.11.16

להיות שונה


רובנו רוצים להיות בסדר, להיות כמו כולם בתהליכים התפתחותיים וביולוגיים של החיים; כל אמא מייחלת שתינוקה יוולד בלידה רגילה ויתפתח כפי שצריך. כאשר יש שינוי מההליך המקובל או הצפוי פונים ההורים המודאגים לרופא הילדים, לפסיכולוג ילדים או אבחון התפתחותי.

כל ילד רוצה ללמוד בקלות, להיות מקובל ולהצליח. כאשר יש "תקלות" בדרך השיגרתית והילדים לא קולטים את הקריאה, לא מצליחים להתרכז וכדומה, אזי ניתן להיעזר באבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי או אבחון ליקויי למידה לברור מקור הקושי וקבלת המלצות להתמודדות.

שונות מאחרים בדרך כלל רצויה בתחומים חיוביים של כישרון, יצירתיות, השכלה, עבודה מאתגרת וכדומה. במקרים כאלו ניתן לעניין את הסובבים אותנו ביחודיות שלנו, מה שזוכה בדרך כלל לתגובות חיוביות כמו: מחמאות, קריאות התפעלות ואפילו רצון לחקות וללכת בדרך דומה. גם במקרים כאלה פונים לאבחון פסיכודידקטי לבדיקת מחוננות, למציאת מסגרת מתאימה בהם יוכל התלמיד לממש את יכולותיו.

אבל במקרים בהם השוני נובע ממחלה (קראתי לאחרונה כמה כתבות העוסקות באנשים הנראים שונים כתוצאה ממחלה כלשהי, למשל התקרחות או סימנים על הגוף), במיוחד כזו שיש לה סימנים חיצוניים, אזי החשיפה לסביבה גוררת תגובות ושאלות שמכאיבות ומעצימות את הקושי, במיוחד אם מדובר בילדים או מתבגרים, הפגיעים יותר.

מזווית הראיה של אותם אנשים הנוטים לשאול שאלות לגבי "הפגם" שהם רואים בילדים או האנשים השונים, ופעמים רבות גם לתת עצות ב"חינם" כיצד לנהוג, אזי אפשר להבין כי מכר או ידיד הרואה את חברו משתנה לנגד עיניו, מרגיש אולי צורך להבין מה קרה לו, ואולי כדרך להראות התעניינות או אכפתיות. תגובת האנשים הזרים גם כן יכולה להיות מובנת אם הם חוששים למשל להידבקות (במקרה של הילד עם ריבוי הנקודות השחורות). אבל, אלה וגם אלה גורמים לתזכר את החולה לגבי קשייו, כאשר הוא החליט כבר לצאת החוצה ולהתאוורר מהמועקה. השאלות המצטברות מכל הסובבים מעמיקים את הכאב והסבל, מה גם כשהתגובות בוטות, ואין בהם חמלה או קבלה.

כתבות של אנשים אמיצים שהחליטו לחשוף את מצבם, מבהירים לנו את גודל הקושי. השימוש החכם לטובה באמצעי התקשורת (כמו תמונת האם שצבעה את פניה בנקודות שחורות, ואליה הצטרף גם יהורם גאון ובת זוגתו - התפרסמו בפייסבוק) מהווים קריאת תגר או אמצעי נגד הסבל שנגרם.


בעצם השונות מהסוג הזה באה אולי על מנת לפתח בנו רגישות, איכפתיות וחמלה לזולת. עלינו להתאמץ יותר על מנת למצוא את הדרך הנכונה להגיב או להימנע מתגובה. אנו יכולים לשדר כבוד לאותם ילדים ואנשים הנראים שונה בכך שנתייחס אליהם כבני אדם שווים, ניצור עמם תקשורת דומה למה שאנו שואפים לקבל, ולא נטריד אותם בשאלות ובהצעות לייעול מצבם. כשמדובר בילדים – אזי לשתף אותם במשחק ובפעילות עם בני גילם. כשמדובר באנשים מתבגרים או מבוגרים – פשוט להימנע מעריכת תחקיר. הורים ואנשי חינוך צריכים לעזור בהכוונה והדרכה נכונה של הדרך להתנהלות במקרים אלו.

קישורים נוספים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה