17.8.16

לא חשבתי לסיים את ההריון




בכתבה (של מעין זיגדון ובת-חן אפשטיין אליאס, שישישבת 12.8.16) נחשפות אמהות שילדו ילדים עם תסמונת דאון, בהחלטה מודעת, ולמרות תוצאות הבדיקות ואזהרות הרופאים. כל אחת מביאה את ספור התמודדותה עם המצב ואת הסיבות שהביאו אותה להחלטה ללדת ילד עם תסמונת דאון.

לא ניתן לשפוט אמהות, הורים ואחרים לגבי החלטות לא פשוטות שעומדות לפניהם במהלך החיים. הורים שבחרו להמשיך את ההריון למרות האבחנה של תסמונת דאון, עשו זאת מתוך שיקולים הומניים, הבנה שאיננו יכולים לקבוע חיים או מוות לעובר ושיש לו זכות מלאה לחיים כמו לכל אחד אחר. מעל לכל הם אכן רצו את הילד הזה.

הסקרים מראים כי כיום תודות להתקדמות הרפואה, מצליחים  לטפל בילדים אלו טוב יותר, ולהעלות את תוחלת חייהם. 

כיום, בנוסף לרפואה המפותחת קיימים טפולים נילווים כמו טפול פסיכולוגי טפול משפחתי, טפול פרטני, הדרכת הורים או אבחון פסיכולוגי, אבחון פסיכודידקטי לאיתור קשיים לימודיים ורגשיים – הנותנים מענה ועזרה להתמודדות עם קשיים שעולים.

מחקרים מראים כי בוגרים עם תסמונת דאון מדווחים על שביעות רצון גבוהה מהחיים. 

והכי חשוב - ילדים אלו בעצם קיומם יכולים ללמד אותנו שעור בקבלה, סובלנות ובחברות.

מאידך גיסא, ניתן גם להבין הורים, הבוחרים לסיים הריון, בו העובר אובחן עם תסמונת דאון. הורים אלו פועלים בודאי מתוך שיקולים רציונליים חשש ודאגה ליכולתם ומסוגלותם לגדל ילד בעל צרכים מיוחדים ולרמת אושרו של ילד כזה בחיים. ילד בעל צרכים מיוחדים זקוק לטפולים רפואיים, טפול פסיכולוגי, טפול פרטני או אבחון פסיכודידקטי ואבחון פסיכולוגי  לעיתים יש צורך הדרכת הורים – שאינם ממומנים תמיד על ידי מיסי הבריאו והביטוח הרפואי.

אין ספק שאנו מנוהלים בקבלת החלטות גם על ידי דעות קדומות הקיימים כמעט בכל נושא בחיים בכלל ובארצנו בפרט כמו: דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, לאומניים ושמאלנים. רובנו מתמצאים בנורמות המקובלות לגבי מי היא יפה, איזה מראה חיצוני נחשב, מהו מבנה הגוף הרצוי, מקצוע או תפקיד נחשק יותר בעבודה, מעמד כלכלי וחברתי וכד'. באופן דומה, יש החושבים שלהראות ולהיות שונה מאחר זה לא יפה, לא מקובל ונחות.

שימו לב שהבוחרים להשאיר הריון, בו אובחן העובר עם תסמונת דאון, כמו גם הבוחרים לסיימו – פועלים שניהם מתוך דעות, סיבות ורעיונות הנמצאים בראש או בחשיבה שלהם. אותן מחשבות השוכנות בראש של כל אחד מובילים אותו להחלטה ולמעשה. וכך זה כמעט בכל דבר.

אני מצטרפת  לדבריו של ד"ר טננבאום, המובאים בכתבה, שהתרשם לטובה ממשפחות אומנה או הורים שאימצו ילדים עם תסמונת דאון, שננטשו בבית חולים לאחר הלידה על ידי הוריהם הביולוגיים. אני מכירה בסביבת מגורי וגם מהורים וממשפחות שאימצו ילדים אלו, והגיעו  אלי לטפול משפחתי או לטפול פסיכולוגי , טפול פרטני או אפילו לצורך אבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי  או הדרכת הורים – כי ילדים אלו מביאים הרבה אושר, שמחה וספוק רב להוריהם. 

איך זה קורה? צריך לשאול אותם וללמוד מהם.

קישורים נוספים:



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה