20.12.15

אימוץ ילדים




התרגשתי לקרוא את הכתבה של סמדר שיר "המשפחה הישראלית המורחבת" (ידיעות אחרונות, מוסף החג מה – 22.9.15) המדברת על משפחה שאימצה ילדים נוספים לביתה. מדובר בהורים שבנוסף לילדים הביולוגיים שלהם, אימצו לא ילד אחד אלא כמה ילדים וממוצאים שונים. הם הכניסו אותם לביתם, טפלו בהם וגידלו אותם. בכתבה כבר רואים את התוצר המוגמר; כל הילדים שאומצו רכשו השכלה אקדמאית, עובדים ומתפקדים, חלקם נשואים, ולהם ילדים  משל עצמם. 

בעבודתי אני נפגשתי גם כן עם ילדים, נוער ולעיתים בוגרים שאומצו בארץ או בחו"ל. מניסיוני, המוטיב החוזר שוב ושוב אצל רוב הילדים המאומצים הוא הדחיה. באופן זה או אחר עולים בשלב כלשהו של חייהם השאלות: למה לא רצו אותי, למה מסרו אותי לאחרים, למה אני ולא אחר? נושא הדחיה יכול בהמשך גם לתת את ביטויו בקשרים הבין אישיים שהילדים המאומצים מנהלים; חברים, בני זוג וכד' או בתפקודם הכללי; מוטיבציה, התמדה, דימוי עצמי, בטחון עצמי וכד'. 

אין ספק שילדים אלו זקוקים לעיתים ליחס מיוחד ולתשומת לב. הם עוברים אבחון פסיכודידקטי, אבחון פסיכולוגי ולפעמים כמה אבחונים פסיכודידקטיים במהלך חייהם על מנת להשוות בין התוצאות ולבדוק את התקדמותם. ילדים אלו זקוקים גם לטפול פסיכולוגי, יעוץ אישי ולעיתים טפול משפחתי כמו גם טפולים פרארפואיים מגוונים על מנת להתגבר על קשיים ולהשתלב בחיים בצורה טובה.
 
בעיני, זוהי גדלות נפש ורוחב לב לקחת ילד/ה שאתה לא מכיר/ה ולרב מלווה בקשיים ובבעיות, להכניסו אל ביתך הפרטי ומכאן ואילך לתת ולתת את הנשמה ואת הלב. והלא אנו יודעים כמה לפעמים לא קל עם הילדים הפרטיים שלנו, אז עם ילדים שלא שלך...

הכתבה העלתה בזכרוני תוכנית ברדיו, שהקשבתי לה כילדה מידי יום שישי בבוקר ונקראה: "אנשים טובים באמצע הדרך"... בכל שבוע הוזכרו כמה אנשים, שעשו מעשים טובים או מקרים ראויים לשבח. מעניין מדוע התוכנית הסתיימה, ולמה בימינו לא מעלים תוכנית כזו או דומה לה...

קרא עוד:


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה